פרשת דברים נערך על ידי חנימוב יוסף –הרב שאול פיינה כשאנו עומדים בימי בין המצרים ותשעה באב, אנו עוסקים בהלכות רבות וחשובות הנוגעות לאבלות על ירושלים. אולם, חובה עלינו לדבר גם על התיקון, שהרי תענית ללא תיקון וללא תשובה מאבדת את עיקר זיים מתוך פרשת משמעותה ואינה נחשבת תענית שלמה. כדי להבין מה עלינו לתקן, ניקח שני יסודות מרכ השבוע: האחד נוגע לאהבת חינם והשני לאהבת ארץ ישראל. ההימנעות –היסוד הראשון הוא אהבת חינם, או ליתר דיוק יסוד ראשון: אהבת חינם ותוכחה מתוך אהב המשנאה. משה רבנו פותח את ספר דברים בתוכחה לעם ישראל על חטאיהם במקומות השונים (במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל), אך הוא עושה זאת בדרך של רמז בלבד, וזאת מפני כבודם של כאשר יש לנו טענה כלפי חבר או קבוצה, ואנו רוצים להוכיח אותם על ישראל. התורה מלמדת אותנו שגם מעשה רע, השלב הראשון וההכרחי הוא: "לֹא תִשְׂ נָא אֶת אָחִ יָך בִלְׂבָבֶָך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז). ביקורת, גם רק לאחר שהסרנו את השנאה, מגיע השלב של "הֹוכֵחַ ּתֹוכִ יחַ אֶת עֲמִ יתֶָך". המשמעות היא שכל כאשר איננו מסכימים זה עם זה, חייבת להיעשות מתוך עמדה של אהבה גדולה ולא חלילה מתוך עמדה של שנאה. ח') מגדיר במדויק כיצד יש לקיים מצווה זו: "הרואה -הרמב"ם (משנה תורה, הלכות דעות, פרק ו', הלכות ז 'חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה, מצוה להחזירו למוטב". הרמב"ם מדגיש שהמוכיח צריך לעשות היא רק לטובתו, כדי זאת בינו לבין חברו (בצנעה), לדבר איתו בנחת ובלשון רכה, ולהבהיר לו שכוונתו להביאו לחיי העולם הבא. יתרה מכך, הרמב"ם מזהיר שהמוכיח בתחילה "לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו", שנאמר "וְׂלֹא תִשָא עָלָיו חֵטְׂא" ומוסיף הרמב"ם אזהרה חמורה: "המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא". הדברים הללו רלוונטיים במיוחד למציאות חיינו, על הפערים שבין חילונים לדתיים, ובין שמאל לימין. מסופר על אחד האדמו"רים שנשאל מדוע בפיוט "אַחֵינּו כָל בֵית יִשְׂ רָ אֵל" לא מופיעה פתיחה של בקשה כמו "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים". הוא השיב תשובה עמוקה: עצם המצב שבו עם ישראל חי באחווה ון אבינו שבשמיים. זהו זהו כשלעצמו רצ –גם כאשר יש בינינו דעות שונות –("אחינו כל בית ישראל") תיקון גדול לחורבן הבית השני, שכידוע חרב בעוון שנאת חינם. הנקודה השנייה בפרשה נוגעת בחטא המרגלים. יסוד שני: חטא המרגלים, ארץ ישראל ושורש הגלו תשנה במדבר הוא יחל במתן תורה, או ביציאת 40-היינו חושבים שכאשר משה מסכם בדבריו שלו את כל ה , אך הוא בוחר לפתוח ולהזכיר באופן מיוחד דווקא את ארץ ישראל ואת חטא המרגלים. הסיבה לכך מצרים היא שהופעת עם ישראל בארץ ישראל היא האפשרות היחידה להופעה שלמה של העם, בעוד שכל הופעה אחרת מחוץ לארץ היא חסרה ולוקה בחסר. דוד המלך בתהילים (פרק ק"ו, פסוק כ"ד) מתאר את החטא הזה במילים: "וַיִמְׂאֲסּו בְׂאֶרֶ ץ חֶמְׂ דָה, לֹא הֶאֱמִ ינּו חז"ל במסכת תענית ּולְׂהַפִ יל זַרְׂ עָם בַּגֹויִם ּולְׂזָרֹותָם בָאֲרָ צֹות" (פסוק כ"ז) ואח"כ אומר דוד המלך " לִדְׂבָרֹו" אמר רבה אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה אומרים על אותו לילה של בכי המרגלים: " (כט' עמ' א) ". כלומר, חטא המרגלים באב היה אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות זרע את הזרעים לחורבן הבית, לגלויות ולצרות שאנו סובלים. לאורך ההיסטוריה, גדולי ישראל זיהו ששורש הסבל שלנו בגויים נובע מאותו מיאוס בארץ חמדה. כך זעק " כי מיאוס הארץ ההיא כפי מה שתארנוה הוא בשער ע"ז "עקידת יצחק" בספרו רבי יצחק עראמה אשר עמד עלינו לכלותנו בכל הדורו' בעבורו גלינו מעל ארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו והיינו הענין חרפה לשכנינו ולעג וקלס לסביבותנו ואין שום מבא לשוב אל שלמותנו כי אם בשובה אלינו בהשלמת רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) באשכנז. שניהם קראו לעורר את גם , וכך זעק הגבלותיה המותני' בה…" הלבבות, לעזוב את ארץ הטומאה של הגלות, ולעלות לארץ ישראל מתוך אהבה. בספר הכוזרי, כאשר מלך שואל את החבר (רבי יהודה הלוי) כיצד ומתי תתקדם הגאולה, הוא משיב לו על בסיס הפסוק בתהילים כוזר פסקה האחרונה של ב (פרק ק"ב): "אַּתָה תָקּום ּתְׂרַ חֵם צִ יֹון… כִ י רָ צּו עֲבָדֶ יָך אֶת אֲבָנֶיהָ, וְׂאֶת עֲפָרָ ּה יְׂחֹנֵנּו". ּובְהֶעָרַ ת בְ נֵי אָדָם וְהִתְעֹורְ רּותָם אֶל אַהֲבַת הַמָקֹום הַהּוא הַקָדֹוׁש יְנַחֵץ הָעִ נְיָן " ספר הכוזרי כותב ריה"ל בָא מֹועֵד', כִ י רָ צּו -עֵת לְחֶנְנָּה כִ י-הַמְ יֻחָל, שָכָר גָדֹול ּוגְמּול רָ ב, כְמֹו ׁשֶ נֶאֱמַר: 'אַתָה תָקּום תְ רַ חֵם צִ ּיֹון כִ י רְ צֹונֹו לֹומַר כִ י יְרּוׁשָלַיִם אָמְ נָם תִ בָנֶה כְׁשֶ ּיִכְסְ פּו בְ נֵי יִשְ רָ אֵל לָּה –עֲפָרָ ּה יְחֹנֵנּו". -אֲבָנֶיהָ וְאֶת-עֲבָדֶ יָך אֶת ירושלים לא תיבנה אלא כאשר בני ישראל ישתוקקו כלומר, ". תַכְלִית הַכֹסֶף עַד ׁשֶ ּיְחֹונְנּו אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָ ּה אליה תכלית התשוקה, עד שיחוננו את אבניה ואת עפרה. ביום שישי האחרון סיירנו בחומש שבצפון השומרון ובחוות 'שובת הלכה למעשה: שליחות הדור שלנ וישראל'. ראינו שם אנשים שחיים ממש בתוך העפר של ארץ ישראל, מתוך מסירות ואהבה גדולה, במטרה ליישב את הארץ ולתקן את אותו חטא של "וימאסו בארץ חמדה". אנו חיים בדור מיוחד במינו, ומוטלות ת רבות שעלינו ללמוד ולקיים. עלינו משימות אלוקיו משימות אלו מתחלקות בין כולם, כל אחד לפי נטיית ליבו: החובה לקרב רחוקים ולחיות באהבה, כפי שאנו עושים ממש כאן בחולון, בתוך עיר שיש בה • גוונים שונים ושכנים מכל הסוגים, מתוך "הוכח תוכיח" באהבה. השליחות ליישב את הארץ ולדבוק באדמתה. • השירות הצבאי וההגנה על העם. • לימוד התורה והרחבת הרוח. • פיתוח הטכנולוגיה, הכלכלה ובניין האומה והמלכות . •הרי הוא כל מי שנוטל חלק בשליחויות הללו, שנועדו לפתח את האומה ולהגדיל את כבוד השם בעולם מבורך.